בעיקר מעצבן שהילד גדול, מתקשר ונבון – אז מה הבעיה שלו ללכת לעשות קקי בשירותים? מה הקטע שלו עם לעשות קקי מאחורי הספה ומה הסיפור הזה שכולו רטוב ומסריח והוא טוען שלא עשה? הרי אין מצב שהוא לא מרגיש שהוא בתוך שלולית של פיפי!
ליווי תהליך גמילה הוא למעשה תהליך הדרכת הורים, כשההתמקדות היא בסיבה שגורמת לילד לבחור לא לעשות את הצרכים בשירותים. התהליך מיועד להורים שהתחילו את תהליך הגמילה, ואחרי כמה שבועות מרגישים שאין התקדמות והילד עיקש בבחירתו.
האידיאלי הוא דווקא תהליך אחר – כזה שמתחיל עוד לפני שהורדתם את החיתול, ומאפשר הכנה נכונה ומעצימה, מהסוג "שמקדם את הצרכים לשירותים". ילד שעדיין נמצא עם החיתול פנוי ובטוח יותר ללמידה שמביאה אותו לבחור נכון מההתחלה, להתמודד עם הגמילה מתוך רצון ומוטיבציה שלו להיות גדול.
בין אם הגעתם לפני שהתחלתם ובין אם הגעתם אחרי, הובלה נכונה ומקדמת של הילד תוביל לתוצאות הרצויות לכם.
כפי שאני רואה את זה, ילד גמול הוא ילד שלוקח 100% אחריות על הצרכים שלו:
ילד שיודע לזהות מתי הוא צריך ללכת לשירותים, יוזם בעצמו ולא זקוק לתזכורות ללכת לשירותים. אם אתם מזכירים לו, גם אם אין פספוסים וגם אם הוא הולך בלי התנגדות, הוא עדיין לא גמול – מכיוון שעדיין לא לקח אחריות.
מטרת התהליך להבין מה יגרום לילד לעשות את הצרכים בשירותים או במילים אחרות, מה גורם לו לבחור לא ללכת לשירותים ולעשות את הצרכים בתחתונים.
הרגע שבו הילד מוותר על החיתול שלו הוא רגע משמעותי, קפיצה התפתחותית, הזדמנות עבורו לקחת אחריות על עצמו, להאמין ביכולות שלו ובשליטה שלו על הגוף שלו. לנו כמבוגרים זה נראה פשוט, אבל על הילד מוטל משא כבד על הכתפיים: הוא נדרש להפסיק את המשחק, אולי אפילו להסתכן להפסיד את המשחק וללכת לשירותים. ופה גם התסכול שלכם ההורים – אין לכם שליטה, אין לכם טיפת שליטה. לא משנה מה תבטיחו, תקנו או תעשו – הילד הוא היחיד שיחליט איפה ומתי הוא יעשה.
הסיפור הוא – בחירה!
זו הבחירה של הילד, הוא בוחר לא ללכת לשירותים – זה מה שאתם רואים. אבל למעשה, הוא בוחר לאותת לנו דרך הצרכים על עניין אחר. וכאן אני נכנסת לתמונה, לעזור לכם, ההורים, לאתר את הדבר הזה, לאתר את העניין האחר.
יתכן שהילד מרגיש קושי בקבלת החלטות, אולי יש בבית מאבקים ובעזרת הצרכים הילד מרגיש שהוא מנצח, אולי זו דרכו לזכות בתשומת לב ואולי הוא פשוט רוצה להישאר קטן ולא לגדול, ואלה רק דוגמאות ישנן סיבות אפשריות נוספות.
מתלבטים מתי להתחיל? הורים רבים מחליטים לחכות עד שהילד יגיד: "רוצה אני…"
אני רואה את זה קצת אחרת.
ממליצה לחכות עם הגמילה עד גיל שנתיים אולי אפילו שנתיים וחצי ולעבוד על "טיפול השורש": נעזור לו לקבל החלטות נכונות שיקדמו אותו לתחושת מסוגלות, עצמאות, לקיחת אחריות, מבלי להתעסק בחיתול. זו הדרך לעזור לו לפתח את הרצון לוותר על החיתול.
הגעתם לגיל שנתיים וחצי והילד לא מראה סימנים? קבלו החלטה שמתחילים.
למה?
ולכן, אם הגיע לגיל שנתיים וחצי, תהפכו למנהיגים ותובילו את הילד בדרך מכבדת, מעצימה וברורה לכיוון הנכון, תעודדו אותו ותעזרו לו לבנות מוטיבציה ורצון לבחור נכון.
אתם רוצים ילד שלוקח אחריות על החיים שלו מתוך האמונה שהוא רוצה לדחוף את עצמו קדימה. תתנו לו את הכלים שיוכל להתמודד עם הצלחה, עם תסכול ועם אתגרים – אלה החיים. אם תמנעו ממנו להתמודד, בפועל, אתם מקטינים אותו, אומרים לו שהוא לא מסוגל, דבר שעלול להוריד לו את הביטחון וההערכה העצמית.
כפי שציינתי, המצב האידיאלי הוא שתבואו אלי לתהליך הכנה בסביבות גיל שנתיים, עוד לפני שהורדתם את החיתול.
במציאות – רוב ההורים מגיעים אלי, לאחר שהחיתול כבר ירד, והתהליך לא צלח.
זה לא מאוחר – גם אם הילד דורש חיתול או עושה בתחתונים. התהליך עובד על אותם הערכים, ובנוסף, יש לנו הזדמנות לעבוד גם על התמודדות עם אתגרים נוספים כמו תסכולים וכעסים של הילד ושלכם שנוצרים מהפספוסים.
תהליך גמילה הוא בעצם תהליך הדרכת הורים, שהפוקוס בו הוא על גמילה.
אני מבטיחה לעזור לכם להבין מה יכול להוביל את הילד למקום נכון יותר.
התהליך מתחיל ממפגש שמטרתו לשער למה הילד בוחר בהתנהגות הזו, מה עומד בלב ההחלטה שלו. אני מדברת על החלטה כאילו שהוא ישב עם עצמו וחשב, בפועל זו בחירה אוטומטית, שמופיעה בעוד מקומות במהלך היומיום של הילד.
כפי שציינתי כבר, האתגר הכי קשוח הוא שלכם, ועיקרו סובב סביב ההסכמה שלכם לקבל את העובדה שבמקרה הזה, הכוח והשליטה נמצאים באופן מוחלט אצל הילד. ברגע שתצליחו לשחרר את הלחץ, הכעסים והתסכולים – המכשולים הכי גדולים בדרך לגמילה, ולהעביר את האחריות לידיים של הילד – יתחיל השינוי גם אצלו.