השבוע דיברתי עם אמא מקסימה, שכל כך כעסה על הבת שלה בת החמש ששיקרה לה, הילדה אמרה שהיא התקלחה כשבפועל היא לא. האמא החליטה שיותר לא תאפשר לילדה להתקלח לבד. "אם היא משקרת לי – איך אני יכולה לסמוך עליה?" היא שאלה בכאב. כמה מההורים לא הרגישו כך לפחות פעם אחת?
האמת היא, שגם אנחנו לא תמיד אומרים את כל האמת. כמה פעמים אמרנו שיש פקק כשבעצם פשוט יצאנו מאוחר? או "לא הספקתי לראות את ההודעה" כשהיא פשוט נשכחה? זה לא תקין, אבל זה קורה.
אז למה בעצם ילדים משקרים? ומה עושים עם זה?
לרוב, שקר אצל ילדים לא נובע מרוע לב או ממניעים שליליים, אלא מצרכים רגשיים והתפתחותיים. הנה כמה סיבות נפוצות:
- פחד מתגובה
ילדים משקרים כשהם חוששים מהתגובה שלנו. אם ילד יודע שהוא עומד להיענש או להכעיס אותנו, הוא יעדיף לעיתים לשקר כדי להימנע מהמצב הלא נעים.
אני זוכרת את הבן שלי, בגיל שלוש, חוזר מהגן עם חור במכנסיים בברך. כשהסתכלתי עליו במבט שואל, הוא אמר בביטחון מוחלט: "נמר קרע לי את המכנסיים בגן המשחקים!" במקום לכעוס, צחקתי ואמרתי: "וואו, זה בטח היה נמר מאוד שובב! אבל אולי תגיד לי מה באמת קרה?" ואז, לאט-לאט, יצאה האמת.
- רצון לרצות
לפעמים ילדים משקרים כי הם חושבים שזה מה שאנחנו רוצים לשמוע.
ילד שיגיד "צחצחתי שיניים" כי הוא יודע שזה יגרום לנו להיות מרוצים – גם אם בפועל, המברשת נשארה יבשה.
- דמיון פורה
בעיקר בגילאים הצעירים, קו הגבול בין דמיון למציאות עדיין לא ברור, ולכן ילדים מספרים סיפורים שנשמעים כמו שקרים, אך בעיניהם הם לגמרי מציאותיים.
מכירם את האריה מתחת למיטה? הילד מוכן להישבע בחייו שהוא ראה את האריה שם.
- בדיקת גבולות
ילדים רוצים להבין עד כמה הם יכולים למתוח את הגבולות שלנו.
ילד שטוען שהוא כבר סיים את השיעורים שלו כשבעצם לא פתח את המחברת – לפעמים פשוט רוצה לבדוק אם נשים לב.
איך נכון להגיב כשילד משקר?
- לשמור על פרופורציות
לא כל שקר דורש תגובה דרמטית. במקום להרגיש שהילד "איבד את הדרך", נזכור שזה חלק מההתפתחות שלו. כשנגיב ברוגע, נגדיל את הסיכוי שהוא ירגיש בנוח לספר לנו את האמת בפעם הבאה.
- להיות דוגמה אישית
אם אנחנו רוצים שילדינו יהיו כנים, עלינו לבדוק גם את עצמנו. כשאנחנו משנים עובדות כדי להתחמק ממצבים לא נוחים – הילדים קולטים זאת ולומדים מכך.
- להעביר מסר ברור על חשיבות האמת
במקום "אסור לשקר!", נגיד: "בבית שלנו אומרים את האמת. גם אם טעית או עשית משהו לא בסדר, אני תמיד פה כדי לעזור." זה ייצור אווירה שבה הילד מרגיש בטוח לשתף אותנו באמת.
- לתת לילד הזדמנות לתקן
אם הילד שיקר, אפשר לתת לו הזדמנות לחזור בו בלי להרגיש נזוף.
חזרת ממש מהר מצחצוח השיניים, אולי פספסת כמה? בוא נבדוק יחד."
- חיזוק האמון והקשר
האמונה שלנו בילד שהוא אדם ישר שווה יותר מאלף עונשים. אם הילד מרגיש שאנחנו סומכים עליו, יהיה לו פחות צורך לשקר.
- להימנע מענישה קשה
אם נגיב בענישה קשה מדי, הילד ילמד לשקר טוב יותר כדי להימנע מהעונש. עדיף להתרכז בלמה אמירת אמת חשובה, ולתת לו כלים להתמודד עם טעויות בצורה כנה.
יותר חשוב מללמד את הילד לא לשקר חשוב ללמד אותם את הערך של אמרית האמת.
- לקרוא סיפורים על כנות ואמת ספרים עוזרים לילדים להבין דרך דמויות למה כנות משתלמת.
- לעודד אמירת אמת עם חיזוקים חיוביים "אני מעריכה שסיפרת לי את האמת, גם אם זה היה קשה."
- ליצור תרבות של כנות בבית – לשוחח עם הילדים על איך מרגישים כשמשקרים ואיך מרגישים כשאומרים את האמת.
- לתת לילד להתמודד עם ההשלכות באופן טבעי במקום עונש, לתת לו לראות את ההשפעה של השקר. למשל, אם הוא אמר שאין שיעורי בית, כשהוא יעמוד מול המורה ללא תשובות, הוא ילמד מהחוויה.
סיכום
שקרים אצל ילדים הם לא כישלון הורי, אלא שלב התפתחותי. עם הכוונה, דוגמה אישית ותקשורת פתוחה, נוכל לעזור להם לבחור באמת, לא מפחד, אלא מתוך תחושת ביטחון והבנה שזה הדבר הנכון לעשות.
והכי חשוב – בואו נשמור על אמון וחום, כי גם כשילדים משקרים, הם עדיין צריכים אותנו יותר מכל.
