יש שיגידו "אף אחד לא מתגייס לצבא עם טיטול!" אם זה אין מחלוקת.
השאלה כמה זמן זה לוקח?
האם אפשר לעבור חוויה קצרה וטובה יותר?
אז כן!
הכול שאלה של מוכנות.
אז איך יודעים עם מוכן?
- פיזית – האם הוא יודע להתפשט ולהתלבש לבד
- מבין הנחיות – האם הילד יכול לקבל הוראות ולהגיד מה הוא רוצה וצריך?
- פיזיולוגית – האם הילד יודע לזהות כשהוא צריך פיפי או קקי? למשל, מתרחק כשהוא עושה קקי או מודיע "עשיתי".
- רגשית – האם הילד יכול לדחות סיפוקים? כמו לחכות רגע שתסיימו את מה שאתם עושים אז תתפנו אליו. להתמודד עם תיסכול? ימשיך לנסות פעולה כלשהי גם כשלא מצליח.
- אמונה ביכולות שלו – האם הילד מאמין שהוא מסוגל ויכול?
- אחרון חביב – האם הוא רוצה? האם הוא רוצה להיות בוגר ועצמאי ולהוריד את הטיטול?
במידה וישנה בשלות בשלושת הפרמטרים הראשונים, ניתן להתחיל תהליך ולעבוד עם הילד על שלושת האחרונים.
עד היום בו הורדנו את הטיטול, הילד לא חשב על הצורך שלו ללכת לשירותים, להפסיק את ענייניו או אפילו לחשב את המסלול שעליו לעשות עד שיגיע לשירותים. הוא פשוט עשה מה שעשה ברגע שהרגיש צורך.
עכשיו אנחנו מבקשים ממנו לשלוט בכך ולנהל את עשיית הצרכים, ואפילו לקחת על זה אחריות.
שומו שמיים – זה המון על כתפיו של ילד קטן.
בהכנה נכונה, לפני תחילת התהליך – הילד יזרוק את הטיטול ביוזמתו ויכריז מהיום אני גדול ורוצה תחתונים.
סביב גיל שנתיים, כשהוא רוצה הכול "אני לבד" אפשר לנצל את המצב ולהציע לו להיות בוגר ולעשות לבד את צרכיו בשירותים.
